רועי מור, לוחם ומפקד בגדוד 890 בצנחנים, מרבה לומר: “לא בחרתי את הפציעה, אבל כן בחרתי איך לקום ממנה.”
מהבוקר הדרמטי של השבעה באוקטובר, דרך הרגע שבו נדמה היה שלא יתעורר עוד, ועד סבב ההסברה שערך בארצות הברית – רועי חולק את סיפורו ממקור ראשון על פציעה אנושה בקרבות העוטף. ב־8 באוקטובר, במהלך ניסיון לחלץ אזרחים מקיבוץ בארי, הוא נפצע באורח אנוש בהיתקלות מטווח קצר. חמישה ימים היה מורדם ומונשם, מחובר לשבעה צינורות ועל כיסא גלגלים. שם, בשלב השיקום, התחיל הקרב האמיתי – מסע ארוך ומייגע, רצוף עליות ומורדות, משברים נפשיים ופיזיים. מתוך השבר הזה בחר רועי להפוך את הפציעה לאבן דרך של עשייה, השפעה והגשמת חלומות.
